פסק-דין בתיק ת"א 10013-08-09

א.         רקע כללי:

1.                  תובענה ותובענה שכנגד שמקורן בסכסוך שכנים רב שנים, רע ומר, בו מעורבים גם שכנים נוספים שאינם צדדים לתובענות דנא.

2.                  תובעים 2 ו-3 הם בני זוג ותובע 1 הוא בנם הבגיר. התובעים מתגוררים מאז שנת 1991 בדירה בבניין שברח' גרנדוס מס' 27, רמת-גן (להלן - דירת התובעים והרחוב, בהתאמה). תובע 1, שהינו בן למעלה משלושים שנה, שכר ביום 30.4.09 דירת מגורים במקום אחר. עם זאת, תובע 1 המשיך וממשיך מדי פעם להגיע לדירת התובעים.

3.                  הנתבע מתגורר עם משפחתו, מזה כשלושים שנה, בדירה בבניין מס' 29 שברחוב (להלן - דירת הנתבע). הנתבע מחזיק בדירתו בכלב (להלן - הכלב).

4.                  מבנה הרחוב והבניינים הוא כזה, שדירות התובעים והנתבע חולקות שימוש בשביל גישה משותף (להלן - שביל הגישה המשותף), המשמש גם דירות נוספות.

5.                  לטענת התובעים, החל ממועד כניסתם לדירתם בולש הנתבע ומתחקה אחריהם, ומטרידם בכל דרך אפשרית: בקללות ובאיומים, לרבות תוך שימוש בכלב; ביריקות ובעשיית "גרפסים" בפוגשו במי מהתובעים; בצפירות מטרידות ומבהילות בחולפו ליד מי מהתובעים ברכבו; ביריקות ומריחת ליחה על שמשות רכבה של תובעת 3, בעיקר על שמשת הנהג וידית פתיחת דלת הנהג; ואף בפגיעות בזדון ברכושם ובפרטיותם של התובעים, ששיאן בהנחת צואה של הכלב, או של כלב אחר, על מנעול הקטנוע של תובע 1 (להלן - הקטנוע) ובסמוך לרכבה של תובעת 3.

6.                  לגרסת התובעים, פניות מטעמם אל הנתבע, הן בדרכי נועם והן באמצעות הגשת תלונות למשטרת ישראל, העלו חרס. למרבה הצער, המשטרה לא עשתה דבר בעניינו של הנתבע ורק לאחרונה, זמן ניכר לאחר הגשת התובענה, הוגש כתב אישום נגדו.

7.                  לפיכך הגישו התובעים את התובענה דנא, בה הם תובעים פיצוי כספי בסכום כולל של 171,829 ש"ח, בעיקר בטענה להפרת הוראות חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן - חוק הגנת הפרטיות), בגין " בילוש או התחקות אחרי אדם... או הטרדה אחרת", אך גם בטענה לביצוע עוולות של הסגת גבול במיטלטלין והפרת חובה חקוקה, בניגוד להוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן - פקודת הנזיקין). כמו כן עותרים התובעים, בתביעתם, למתן צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבע, בין השאר, להטרידם בכל דרך אפשרית.

8.                  הנתבע הכחיש את טענות התובעים, ואף הגיש תביעה שכנגד. לטענתו, מזה כעשור שנים קיים סכסוך שכנים בינו לבין התובעים, שהם אנשי ריב ומדון, אשר פוגעים ומקללים את הנתבע בכל פעם שהם נתקלים בו. יתר על כן, התובעים איימו על הנתבע באיומי רצח, ובשני אירועים שונים, בחודש מרץ ובחודש יולי בשנת 2007, תובע 2 אף תקף פיזית את הנתבע: באירוע הראשון כשהוא חמוש במקל ובאירוע השני בדרך של השלכת כלי זכוכית שהתנפץ בקרבת הנתבע.

9.                  לטענת הנתבע, התובעים מתגרים בו בדרכים שונות, על מנת להביאו לפעולות נקם אותן יוכלו לתעד לצורך הכפשתו בתקשורת ובבתי המשפט. לדידו של הנתבע, תביעת התובעים אינה אלא ניסיון להפעיל עליו לחץ, כחלק מקנוניה שנרקמה בין התובעים לבין שכן נוסף, מר ערן מכנס, שאף הוא הגיש תובענה נפרדת, התלויה ועומדת כנגד הנתבע (ת.א. (ת"א) 176984/09. ר' נספח ב' לכתב ההגנה בתביעה שכנגד; להלן - התובענה הנוספת)).

10.              על רקע זה הגיש התובע את התביעה שכנגד בה הוא תובע פיצוי כספי, שלצורכי אגרה העמידו על סך של 50,000 ש"ח, וזאת בגין ביצוע העוולה של מטרד ליחיד בניגוד להוראות פקודת הנזיקין. כמו כן עותר הנתבע, במסגרת התביעה שכנגד, למתן צו מניעה קבוע שיאסור על התובעים, בין השאר, לאיים עליו או להיות עמו במגע כלשהו.

ב.         עיקרי ראיות התובעים וטענותיהם:

11.              כאמור, לטענת התובעים הנתבע חוזר ומטריד אותם, בדרכים שונות, מזה זמן רב. באופן קונקרטי, כתב התביעה ותצהירי התובעים מונים אירועים ספציפיים, ביחס לכל אחד מהתובעים, כפי שעוד יפורט להלן.

12.              על פי עדותו של תובע 1, הנתבע שם לו למטרה לפגוע בתובעים ולהטרידם, ומצא לו כיעד קל להשגת מטרותיו ביצוע פגיעות בקטנוע. תובע 1 הדגיש כי, לדידו, לא מדובר בסכסוך שכנים אלא ב" רדיפה חד צדדית" של הנתבע את התובעים (ר' בפרוטוקול, עמ' 14 שורה 14). תובע 1 הדגיש, כי אין כל יסוד לטענות הנתבע כלפי התובעים שכן, כאמור בסעיף 34 לתצהירו, " אני, אמי ואבי (התובעים - ש.א.) מעולם לא קיללנו, לא איימנו, לא תקפנו ולא ירקנו לעברו של הנתבע... אנו לא יודעים דפוס התנהגות שכזו מהי..." (ר' גם בפרוטוקול חקירתו הנגדית, בה ציין תובע 1 כי " מעולם לא שמעתי את אבי (תובע 2 - ש.א.) מקלל את אלכס..." - בעמ' 14 שורה 16).

13.              תובע 1 תיאר באופן פרטני את האירועים בהם נפגע לטענתו מהנתבע. לדבריו, במועדים שונים בשנת 2008, ירק הנתבע על הקטנוע, הניח גללי צואה על מנעול הקטנוע ובסביבתו, וקילל את תובע 1. בנוסף, ביום 24.3.08, וביום 25.3.08, כאשר ניגש תובע 1 לרכבו, הבחין במספר יריקות על החלון הימני של הרכב, בדפוס זהה לפעולות הנתבע בעבר.

14.              ביום 2.12.08, עת פגש תובע 1 את הנתבע באקראי ברחוב, פנה אליו הנתבע בקללות ובאיומים, בדרך של הנפת ידיים ותנועה המדמה שחיטה, וכן ירק על שמשת הרכב של תובעת 3, אמו של תובע 1.

15.              שיאן של פעולות ההטרדה היו, לטענת תובע 1, ביום 23.5.09 וביום 25.7.09 - ימי שבת - עת השליך הנתבע, עם שחר ובחשאי, צואה טרייה על מנעול הקטנוע. פעולות אלה הטרידו קשות את תובע 1 ואף גרמו לו לעיכובים, והכל בשל הצורך לנקות ולשטוף את מנעול הקטנוע כדי להשמישו מחדש.

16.              הנתבע הוסיף ואיים על תובע 1 בהזדמנויות שונות. ביום 2.8.09 איים הנתבע על תובע 1 במילים הבאות " ייצור כלאיים שכמוך. אני אפגע בך ואהרוג אותך עד שתעופו מפה... לך תתבע גם (א)תה יא חרא, אני אדאג שלא יישאר לך כלום ממה לקחת ותקבל 100 שקל, אני לא יעזוב אתכם עד שתעופו מפה".

17.              גם לאחר הגשת התובענה, ומתן צו המניעה הזמני במסגרתה, המשיך הנתבע במעלליו. הנתבע התייצב ביום 12.2.10 במקום עבודתו של תובע 1 במועצה הדתית ברמת-גן, במטרה להטריד את תובע 1 ולהלך עליו אימים. כשביקש תובע 1 לצאת מבניין המועצה הדתית ראה מולו את התובע, כשהוא עושה תנועת ידיים המדמה שיסוף גרון.